בעולם הגלובלי של ימינו, משפחות רבות חיות על הקו. זוגות מעורבים (ישראלי וזר), אנשי הייטק שעושים רילוקיישן, או סתם משפחות שחולמות על חיים מעבר לים. אבל מה קורה כשהחלום המשותף מתנפץ, בני הזוג מחליטים להתגרש, ואחד מהם רוצה לחזור לישראל עם הילדים או לחלופין – לעזוב את ישראל למדינה אחרת? סוגיית ההגירה והרילוקיישן היא אחת הסוגיות הרגישות והנפיצות ביותר בתחום גירושים עם ילדים.
הקונפליקט כאן הוא עצום: מצד אחד, זכותו של כל הורה לחופש תנועה ולבחור היכן לחיות את חייו. מצד שני, לילד יש זכות בסיסית לקשר רציף ומשמעותי עם שני הוריו. אם האם מחליטה לחזור לצרפת עם הילדים והאב נשאר בישראל, הקשר עם האב ייפגע אנושות, ויהפוך לקשר של שיחות וידאו וביקורים בחגים. בתי המשפט בישראל מתייחסים לסוגיות אלו בכובד ראש ובזהירות רבה.
כאשר הורה אחד לוקח את הילדים למדינה אחרת ללא הסכמת ההורה השני, הדבר עלול להיחשב כחטיפה על פי "אמנת האג". במקרים כאלו, מתנהל הליך משפטי מהיר ודרמטי להחזרת הילדים למדינת המוצא. כדי להימנע מכך, או כדי לקבל אישור חוקי להגירה, נדרש ייצוג של עו"ד לגירושין בהגירה שמכיר את החוקים הבינלאומיים ואת הפסיקה הישראלית הספציפית בנושא. צעד פזיז שנעשה ללא ייעוץ מתאים עלול לא רק לסכל את המעבר, אלא אף להוביל לסנקציות קשות ולפגיעה ארוכת טווח בזכויות ההוריות של הצד החוטף.
בתביעות הגירה, בית המשפט ממנה בדרך כלל מומחה שיבחן את טובת הילד. האם המעבר ייטיב איתו? האם ההורה שנשאר בארץ יוכל לשמור על קשר? האם המעבר הוא צורך אמיתי או נקמה בבן הזוג? נטל ההוכחה על ההורה המבקש להגר הוא כבד מאוד. מנגד, ההורה שנשאר בארץ משתמש לעיתים קרובות בצווי עיכוב יציאה מהארץ ככלי מניעה ראשוני.
בנוסף, ישנו ההיבט של מזונות ילדים במקרה של הגירה. יוקר המחיה במדינת היעד משפיע על גובה המזונות, וגם הוצאות הטיסות והאירוח הופכות לרכיב משמעותי שיש להסדיר. לעיתים, הפתרון הטוב ביותר במצבים אלו הוא לא הכרעה שיפוטית חותכת ("מותר" או "אסור"), אלא תהליך של גישור גירושין שמנסה למצוא פתרונות יצירתיים – למשל, מעבר לתקופת ניסיון, הסדרי ראייה נרחבים מאוד בחופשות הקיץ, או מימון משותף של הנסיעות. זוהי סוגיה שמשנה חיים, ולכן הליווי המשפטי בה חייב להיות מדויק ואסטרטגי. הסכם שנבנה בתבונה וברגישות הוא המפתח היחיד לשמירה על יציבותם הרגשית של הילדים ולמניעת נתק כואב מההורה שנשאר בארץ.
